1. בפני תביעה כספית על סך 77,260 ש"ח, יתרת חוב שנותרה, לטענת התובע, בגין עבודות חשמל שביצע עבור הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר בנתה מעון יום במושב מרגליות. נתבע 2 הינו בעל מניות ומנהל הנתבעת. נתבע 3 היה בזמנים הרלוונטיים המפקח על העבודות מטעם הנתבעת.
2.
לטענת התובע
- בעקבות פניית נתבעים 2-3, התקשר עם הנתבעים בהסכם לביצוע עבודות חשמל מיום 29.9.98 (להלן: "ההסכם"). התובע הפנה למועדי התשלום, כמפורט בנספח א' להסכם. לטענת התובע, סוכם כי לאחר השלמת כל שלב, יגיש לנתבעים סיכום חשבון אשר ישולם תוך 60 יום מעת הגשתו. לטענת התובע, כבר מלכתחילה לא עמדו הנתבעים בתשלומים במועד ואולם למרות זאת, המשיך בעבודות וסיים את העבודות שביצוען היה תלוי בו כבר ב- 5/99. התובע טען, כי לצורך השלמת העבודות של חיבור חשמל על ידי חברת חשמל וחיבור של חברת בזק, המתין לסיום עבודות חוץ על ידי הנתבעים ואספקת טופס 4. לטענת התובע, רק ביום 27.6.99 התקבל במשרדי הפיקוח, טופס 4, ולפיכך בוצע סיור מסירה במעון רק ביום 22.7.99. בסיום הסיור, נדרש התובע להשלים מס' עבודות ולאחר השלמתן חובר המבנה במהלך 8/99 על ידי חברת חשמל. התובע טען, כי לבקשת הנתבעים, ביצע השלמת עבודות ב- 9/99 ולפיכך המבנה נמסר רשמית רק ב- 30.11.99. לאור האמור טען התובע, כי התביעה לא התיישנה בעת הגשתה. לטענת התובע, מתוך הסכום שהיה אמור לקבל בסך 46,439 ש"ח, שולם לו סכום של 32,078 ש"ח בלבד ולפיכך, נותרה יתרת חוב של 14,361 ש"ח. לטענת התובע, מאחר שכתוצאה מהחוב נקלע חשבונו בבנק ליתרת חובה, יש לחייב את הנתבעים בסכום קרן החוב בצירוף הריבית בה חויב חשבונו בבנק בשיעור 19.7% בתוספת הפרשי הצמדה על הקרן והריבית ובתוספת מע"מ, סה"כ 77,260 ש"ח.
לטענת התובע, כל התנהלותו נעשתה מול נתבעים 2-3 ולכן, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת ולחייב את הנתבעים 2-3 בסכום החוב. התובע הוסיף, כי נתבעים 2-3 הבטיחו לו שהנתבעת תפרע את מלוא התחייבויותיה וכי הם שגרמו לכך שלא תפרע את החוב. לפיכך, טען התובע, כי מעשיהם של נתבעים 2-3, גובלים במרמה ויש להטיל עליהם אחריות באופן אישי לחוב הנתבע.
3. הנתבעים טענו, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה שכן המדובר בהסכם משנת 98, העבודות הסתיימו ,לטענת התובע עצמו, ב- 5/99 וחשבון סופי שהוגש ביום 15.6.99. מאחר שהתביעה הוגשה רק ב- 28.9.06 טענו הנתבעים כאמור כי התביעה התיישנה.
הנתבעים הוסיפו, כי גם אם ייקבע שהתביעה לא התיישנה, הרי שיש לדחותה בשל השיהוי בהגשתה. הנתבעים טענו כי בשיהוי בהגשת התביעה, יש להעיד על חוסר תום ליבו של התובע ועל הפגיעה בהסתמכותם ואינטרס הצפיות שלהם.
בנוסף, טענו נתבעים 2-3 כי דין התביעה כנגדם להידחות מחמת העדר יריבות. הנתבעים הפנו לכך שהתובע לא עתר להרמת מסך, אשר ממילא תעשה רק בנסיבות חריגות, ואלו לטענתם, לא התקיימו במקרה דנן. הנתבעים 2-3 טענו כי כל התנהלותם נעשתה מתוקף תפקידם אצל הנתבעת ובשמה של הנתבעת ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגדם.
לגופם של דברים טענו הנתבעים, כי שולמו לתובע כל הסכומים ויתרת החוב האחרונה שנותרה עמדה על סך 18,487 ש"ח, אשר אף היא שולמה לתובע ביום 31.8.99.
הנתבעים טענו, כי התובע לא סיים את כל העבודות ואת התחייבויותיו על פי ההסכם ולפיכך, נאלצה הנתבעת לסיים את העבודות בעצמה. בענין זה הפנו הנתבעים לכך שגם לאחר שנת הבדק, נותרו עבודות שעדיין לא תוקנו על ידי התובע. לטענת הנתבעים כתוצאה מהעיכוב בהשלמת העבודות, נגרמו לנתבעת נזקים בגין עיכוב תשלומים שהיתה אמורה לקבל מהמזמינה, וכן בגין עבודות שנאלצה לבצע בעצמה. הנתבעים טענו כי סך הנזקים שגרם התובע לנתבעת עמד על סך של 18,422 ש"ח.
4. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע, תצהיר שרון כברי אשר עבד עם התובע בפרויקט, ותצהירו של מוחמד מהרג', אשר אף הוא עבד עם התובע בפרויקט.
מטעם הנתבעים הוגשו שני תצהירים של נתבע 2 וכן תצהירו של נתבע 3.
דיון
:
5. בתאריך שנקבע לשמיעת העדויות, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שפסק הדין יינתן על בסיס החומר שתיק, ללא שמיעת וחקירת העדים.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.
6. בראשית הדברים אתייחס לטענות לדחיית התביעה מחמת התיישנות, שיהוי , או העדר יריבות, שהעלו הנתבעים.
לא מצאתי לדחות את התביעה מחמת התיישנותה. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע:
"
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה ".
עילת התובענה פירושה, מכלול העובדות החיוניות לביסוס עילת התביעה ושבלעדיהן, לא ניתן להגיש את התביעה. כשעילת התביעה היא הפרת חוזה, מתגבשת עילה זו ביום שכלול ההפרה ולא ביום יצירת החוב (ע"א 3599/94
שמעון יופיטר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נ(5) 423).
לאור האמור, לצורך קביעת מועד היווצרות העילה, ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות, יש לקבוע מה הוא מועד הפרת ההסכם. דהיינו, מה המועד בו הייתה אמורה הנתבעת לשלם לתובע עבור ביצוע העבודות. לפיכך, אין רלוונטיות למועד כריתת ההסכם, אלא למועד השלב האחרון- סיום העבודות, שהרי רק 60 יום לאחר מכן הייתה אמורה הנתבעת לשלם לתובע את החשבון האחרון.